1בלשיט. לרבי יהודה בן בהלול י"א2את קולך שמעתי מתהלך בגן היושר ועל פתחי התמימות דופק להנצל מעון להתנקות משגיאות מתרפק לבלתי היות גס לב בהוראה במה שיש לחוש ולפקפק כונתך רצויה ומעשיך רצויים ובזה תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ומאתו תשא ברכה ורצון תפק קיימת מצות חכמים עשה לך רב והסתלק מן הספק ומעתה אשיב לך בקצרה במה שיהיה בו לברר ספקותיך די וספק:3השאלה הראשונה לפי הנראה היא זאת ואם בלשונך היא מעט סתומה כי ראובן שדך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן לו ארבע מאות דינרין בנדוניא בשטרי חובות בין קדושין לשבע ברכות ואחר כן שאל ראובן שיהיה השטרות בידו עד שיהיה לשמעון זרע של קיימא ושמעון היה ירא להניחם בידו ועל כן נתרצו שיעשה ראובן חוב גמור לשמעון מן הארבע מאות דינרין לפרוע אותם לו לארבעה שנים ושיתן לו רבית מהם שמנים דינרין בכל שנה ואתה עשית השטר מן החוב סתם ולא הזכרת בו דבר מן התנאין הראשונים אלא שראובן נתחייב לשמעון בד' מאות דינרין בחוב גמור ובהלואה גמורה ולתת לו מהם שמנים דינרין פירות בכל שנה ושנה שאלת אם שטר זה פסול אם לאו ואם הוא פסול אם תוכל לשנותו בדרך אחרת בלעדי רצון וידיעת המתחייב ובלא קבלת קנין ממנו שנית מאחר שלקה הקנין שיעשה השטר לפי ראות חכמים ולפי דעתם:4תשובה מתוך לשון השטר נראה שהוא רבית קצוצה ממש ושטר שכתוב בו רבית הוא מחלוקת במסכת בבא מציעא בפ' איזהו נשך בבא מציעא ע"ב. דרבי מאיר סבר שאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית דקנסינן היתרא אטו אסורא ורבנן סברי גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית דלא קנסינן היתרא אטו אסורא והלכתא כרבנן ואפי' לגבות הקרן יש מחלוקת בין המפרשים ז"ל כי יש מהם אומרים שלא אמרו חכמים אלא דלא קנסינן היתרא אטו אסורא ואם הלוה מודה שההלואה היתה אמת גובה את הקרן מבלי חרי אבל אם הלוה כופר בהלואה אין גובין בשטר זה כלל אפי' הקרן שהרי העדים פסולים כיון שחתמו בשטר שיש בו רבית שהרי עברו על לא תשימון עליו נשך ויש מן המפרשים שאומרים דלעולם גובה את הקרן שלא נפסלו העדים בכך דלא משמע להו לאינשי דלא תשימון יהיה אזהרה לעדים אלא למלוה כדאמרינן בפרקא קמא דמציעא ה': לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ואפילו אם תמצא לומר דמפסלי עדים לא מפסלי אלא מדרבנן ופסולי דרבנן בעי הכרזה מכל מקום לדברי הכל הרבית אין גובה לעולם וא"כ הרבה שגית בעשותך השטר בלשון הזה שהרי ההלואה הזאת לא היה בה רבית שכיון שהתנו כן קודם הנשואין הרי הוא כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר לי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאותן המיחדים חובות ומתנין שאם לא יפרע מכאן ועד יום פלוני שהוא מוסיף על כל ליטרא ד"פ בחדש מותר ואין כאן רבית כי זה כתוספת על הנדוניא כל שהתנה כן קודם הנשואין אבל אחר כן לא כדאיתא בפ' איזהו נשך בבא מציעא ע"ד: גבי המלוה לאריסיו חטים דיש הפרש בין ירד ללא ירד ע"כ תורף תשובת הרשב"א ז"ל ואתה עשית לו שטר כאלו הוא מלוה לו ארבע מאות דינרין קרן לרבית קצוצה והיה לך לעשות לו שטר חוב בכל המעות יחד כאלו הכל היה קרן לפרוע מהם שמנים דינרין בכל שנה וארבע מאות דינרין בשנה הד' או לעשות לו שתי שטרות ברצון המתחייבים אחת מד' מאות דינרין לארבע שנים ואחת מי"ו ליטרין שמנים דינרין בכל שנה ולא לעשות לו שטר מקרן ורבית שהרי אם יבא לפני ב"ד לא יגבו לו בשטר זה לכל היותר כי אם הד' מאות דינרין לבד :
